וְגַם֩ דָּ֨ם נָקִ֜י שָׁפַ֤ךְ מְנַשֶּׁה֙ הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֔ד עַ֛ד אֲשֶׁר־מִלֵּ֥א אֶת־יְרוּשָׁלִַ֖ם פֶּ֣ה לָפֶ֑ה לְבַ֤ד מֵֽחַטָּאתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר הֶחֱטִ֣יא אֶת־יְהוּדָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃
ישע אלהים
הספקות הנופלות במאמר הזה הם אלו א׳ לא ימנע התלמידים הללו היו יודעים התשובה שהשיבו אם לא אם ידעו למה שאלו ואם ראו תשובתם חלושה ורעועה היה להם להחריש ויאמרו לו מיד אמור לנו אתה כי כן דרך המשכילים כשלא ידעו הדבר בבירור ישמרו לפיהם מחסום. ב׳ כי אין מדרכו של הרב הנשאל לאמר לתלמיד השואל אמור אתה שאילו היה יודע לא היה שואל ומלבין פניו אם כן למה רשב״י לא השיב להם מידו אמר להם אמרו אתם. ג׳ שהתשובה שהשיבו אינה מסכמת עם שאלתם כלל כי הם שאלו על כל ישראל שבאותו הדור אם כן מה השיבו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע וכי טוביה חטא וכו׳ וכמו שהשיב להם רבם שבשושן יהרגו וכו׳. ד׳ במה שהשיב רשב״י מפני שהשתחוו לצלם ורש״י ז״ל פירש לצלם נבוכד נאצר א״כ הקושיא שהקשה לתלמידיו היא בתשובתו גם כן וכי אבות יאכלו בוסר וכו׳ והיה להם לשאול ממנו למה לא פרע השי״ת באותו הדור ואיחר זמן הפרעון עד עתה ויותר טוב לפרש מפני שהשתחוו לצלם המן באותו הדור. ה׳ כי מה שהקשו להם וכי משא פנים יש בדב׳ שלמה זכו לנס ובתשובת׳ ג״כ נופלת הקושיא שאם עון הנא׳ הסעוד׳ היה כ״כ חמור עד שנתחייבו כלייה א״כ למה זכו וכי משא פנים יש בדבר. והלא ידעו אם לא שמעו מה שהרבה לחטא מנשה כמש״ה (מלכים ב כא טז) וגם דם נקי שפך וכו׳ ועכ״ז כשחזר בתשובה כתי׳ (דברי הימים ב לג יג) ויחתר לו ה׳ ואם ליחיד ולחבוש בעצמו כך מכ״ש לרבים כמש״ה (איוב לו ה) הן אל כביר לא ימאס וכו׳ ועוד הלא ידעו בדברי הצומו׳ וזעקתם ובכל מקום אשר דבר המלך מגיע אבל גדול וצום ושק ואפר יוצע לרבי׳ וידוע הוא כמה גדול כח התשובה שאפילו לאומות מועילה כמבואר באנשי ננוה.